L’chaim World מסביר, לא פוסק. מנהגי הכשרות משתנים לפי קהילה, זרם ומשפחה. בשאלה מעשית פנו לרב הקהילה שלכם. הטקסטים במדור זה הם טיוטת מערכת שממתינה לבדיקה מקצועית.
השוחט והסכין
התורה אומרת “וזבחת… כאשר צויתך”; התורה שבעל פה לומדת מכך את סדר השחיטה המדויק (שחיטה, שְׁחִיטָה), שאינו מתואר בכתוב עצמו.1
את השחיטה מבצע שוחט (שׁוֹחֵט), אדם ירא שמיים ומיומן בעל תעודה (קבלה). בתנועה אחת חלקה של סכין חדה מאוד ונקייה מפגמים הוא חותך בבהמה את קנה הנשימה ואת הוושט; בעוף די באחד מהם. המשנה קובעת כמה מן ה“סימנים” (סימנים) יש לחתוך.2,3
התלמוד מונה חמישה פגמים הפוסלים את השחיטה: הפסקה באמצע החיתוך (שהייה), לחיצה בסכין (דרסה), החדרת הסכין מתחת לעור (חלדה), חיתוך מחוץ למקום השחיטה (הגרמה) ועקירת הסימנים (עיקור). לכן השוחט בודק את חוד הסכין (חלף, חֲלָף) לפני כל שחיטה ואחריה.4
פרשנויות מסורתיות מדגישות שחיתוך מהיר בסכין חדה נועד לגרום לבעל החיים סבל מועט ככל האפשר; אולם זו פרשנות, ולא הטעם ההלכתי לשחיטה. השאלה אם השחיטה המודרנית משיגה מטרה זו נתונה לוויכוח ציבורי ומדעי.
בדיקה: בדיקת הריאות, גלאט
לאחר השחיטה בודקים את בעל החיים אם יש בו פגם קטלני (ראו טרפה להלן). השלב החשוב ביותר הוא בדיקת הריאות (בדיקה, בְּדִיקָה) בבקר וביונקים אחרים: השוחט או הבודק (בודק) מחפש סירכות (סירכות) ונזקים.5
בשר מבהמה שריאותיה ללא סירכות כלל נקרא חלק (חָלָק), ביידיש גלאט. לפי השולחן ערוך (המנהג הספרדי בעקבות הבית יוסף) אוכלים רק בשר כזה. לפי הרמ״א (המנהג האשכנזי) אפשר בתנאים מסוימים להסיר סירכות מסוימות ולהכשיר את הבהמה; עם זאת, קהילות אשכנזיות רבות דורשות כיום גלאט.5
המילה “גלאט” משמשת כיום לעיתים קרובות במובן רופף של “כשר למהדרין”, גם לעוף או למוצרים שאינם בשר. במובנה המדויק היא מתייחסת רק לריאות של יונקים.
טרפה ונבלה
נבלה (נְבֵלָה) היא בעל חיים שמת או שהומת שלא בשחיטה כשרה. טרפה (טְרֵפָה) היא בעל חיים שיש בו פגם או פציעה קטלניים, גם אם נשחט כראוי. התורה אוסרת את שתיהן.6,7
המשנה מונה את סוגי הפגמים העושים בעל חיים טרפה (למשל נקב באיברים מסוימים). בשפה המדוברת התפשטה המילה טרף במובן של כל דבר לא כשר, כולל בשר חזיר או פירות ים.8
איסור הדם, מליחה וכבד
איסור אכילת הדם מודגש בתורה שוב ושוב ומנומק בכך ש“הדם הוא הנפש”. הוא חל על יונקים ועופות, ולא על דגים.9,10,11
את הדם מוציאים מן הבשר במליחה (מְלִיחָה): משרים את הבשר במים (בדרך כלל כחצי שעה), מולחים במלח גס, מניחים לו להתנקז (בדרך כלל כשעה) ומדיחים היטב. השולחן ערוך מתאר את התהליך בפירוט; יש לבצעו בתוך שלושה ימים מן השחיטה, ואחרת מותר רק לצלות את הבשר.12
בכבד יש כל כך הרבה דם שמליחה אינה מספיקה: מכשירים אותו בצלייה על אש גלויה (לאחר שחותכים ומולחים אותו), ורק אז מותר לבשלו בבישול נוסף.13
כיום בשר כשר נמכר כמעט תמיד כשהוא כבר מלוח ומוכשר בידי הקצב או בית המטבחיים; מליחה בבית נדירה. כבד נמכר לעיתים קרובות כשהוא כבר צלוי, או עם הערה שיש לצלותו בבית.
חלב, גיד הנשה וניקור
התורה אוסרת חלב מסוים (חלב, חֵלֶב) של בקר, כבשים ועיזים, כלומר השומן שהוקרב על המזבח במקדש; שומן רגיל השזור בבשר (שומן) אינו אסור. גם גיד הנשה (גִּיד הַנָּשֶׁה) אסור, לזכר מאבקו של יעקב עם המלאך.14,15,16
הסרתם נקראת ניקור (נִקּוּר), ביידיש טרייבערן. בחלק הקדמי של הבהמה הוא פשוט יחסית; בחלק האחורי (שבו נמצאים גיד הנשה וחלק גדול מן החלב) הוא מסורבל ודורש מומחה שהוכשר במיוחד לכך.
משום כך בתפוצות האשכנזיות החלק האחורי של הבקר בדרך כלל אינו נמכר ככשר ועובר לשוק הכללי; הבשר הכשר מורכב אפוא בעיקר מנתחים של החלק הקדמי. בישראל ובחלק מן הקהילות הספרדיות והמזרחיות מנקרים גם את החלק האחורי ואוכלים את נתחיו.
הנוהג כיום
בפועל קונים בשר אצל קצב מושגח או עם הכשר הערב לכל השרשרת: שחיטה, בדיקה, ניקור, מליחה ועיבוד נפרד. הסטנדרטים משתנים (למשל גלאט, החלק בית יוסף הספרדי); עוד במאמר השגחה והכשר.
היהדות האורתודוקסית והקונסרבטיבית (מסורתית) דורשות בשר משחיטה כשרה. היהדות הרפורמית רואה בכך החלטה אישית; יהודים מכל הזרמים מדגישים גם את אופן הגידול והטיפול בבעלי החיים (“כשרות אתית”).
כמה מדינות ואזורים באירופה אוסרים או מגבילים מאוד שחיטה ללא הימום מוקדם (בין הדוגמאות המוזכרות שוודיה, שווייץ, דנמרק והאזורים בבלגיה); הקהילות היהודיות שם מייבאות בשר כשר. דיני האיחוד האירופי מתירים בדרך כלל פטור דתי ומשאירים למדינות מקום לכללים משלהן.
שאלות נפוצות
האם בשר כשר יקר יותר, ומדוע?
בדרך כלל כן. שחיטה, בדיקה, ניקור ומליחה נעשים בידי מומחים מיומנים, חלק מבעלי החיים נפסלים בבדיקה, ובתפוצות החלק האחורי פעמים רבות אינו נמכר ככשר.
מה פירוש “גלאט כשר”?
במקור: בשר מבהמה שריאותיה נקיות מסירכות. המנהג הספרדי בעקבות השולחן ערוך אינו אוכל בשר אחר; המנהג האשכנזי בעקבות הרמ״א מתיר בתנאים מסוימים. בשפה המדוברת המונח משמש גם במובן של “כשר למהדרין”.⁂ לאימות
האם עדיין צריך למלוח בשר כשר בבית?
בדרך כלל לא: בשר מקצב כשר בדרך כלל כבר מלוח ומודח. היוצא מן הכלל הוא לרוב הכבד, שמכשירים אותו בצלייה על האש. במקרה של ספק שאלו את הקצב או רב.
מדוע הדם אסור, אם בסטייק רואים נוזל אדום?
הנוזל האדום בבשר מלוח הוא בעיקר מיוגלובין ומים, ולא הדם שההלכה מוציאה במליחה. לאחר מליחה כראוי הבשר נחשב לפי ההלכה נקי מדם.⁂ לאימות
מקורות
מקורות ראשוניים
- 1Deuteronomy, 12:21 text ↗
- 2Mishnah Chullin, 2:1 text ↗
- 3Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 21 text ↗
- 4Babylonian Talmud, Chullin, 9a text ↗
- 5Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 39 text ↗
- 6Exodus, 22:30 text ↗
- 7Deuteronomy, 14:21 text ↗
- 8Mishnah Chullin, 3:1 text ↗
- 9Genesis, 9:4 text ↗
- 10Leviticus, 17:10–14 text ↗
- 11Deuteronomy, 12:23 text ↗
- 12Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 69 text ↗
- 13Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 73 text ↗
- 14Leviticus, 7:23–25 text ↗
- 15Genesis, 32:33 text ↗
- 16Mishnah Chullin, 7:1 text ↗
- 17Deuteronomy, 12:20–25 text ↗
- 18Mishnah Chullin
- 19Babylonian Talmud, Chullin
- 20Shulchan Arukh, Yoreh De’ah
- 21Mishneh Torah, Hilchot šchita




