L’chaim World מסביר, לא פוסק. מנהגי הכשרות משתנים לפי קהילה, זרם ומשפחה. בשאלה מעשית פנו לרב הקהילה שלכם. הטקסטים במדור זה הם טיוטת מערכת שממתינה לבדיקה מקצועית.
שתי מערכות כלים
החלוקה של המזון לבשרי (פליישיג), חלבי (מילכיג) וניטרלי (פרווה) – ראו בשר וחלב ו־פרווה ודגים – מחלקת גם את המטבח. ההלכה יוצאת מן הרעיון שכלי שהשתמשו בו בחום בולע את טעם המאכל (בליעה) ועלול לפלוט אותו שוב. לכן אסור לבשל תבשיל חלבי בסיר שבישלו בו בשר, וכן להפך.1
בנוהג האורתודוקסי והמסורתי יש במשק הבית שתי מערכות שלמות: סירים, מחבתות, צלחות, סכו״ם, קרשי חיתוך, סכינים, מסננות ואפילו מגבות כלים. משפחות רבות מחזיקות גם מערכת שלישית, פרווה (למשל לאפיית לחם או לחיתוך ירקות), כדי שהמאכל יישאר ראוי גם לבשר וגם לחלב.
את המערכות מבחינים בדרך כלל לפי צבע, דוגמה או חומר, ואת הארונות לפי תוויות. מוסכמה נפוצה אך לא מחייבת היא אדום לבשרי וכחול לחלבי; פרווה מסומן לעיתים קרובות בירוק או בלבן. העיקר הוא שכל בני הבית מכירים את השיטה.
התנועה הקונסרבטיבית/מסורתית דורשת עקרונית כלים נפרדים, בהקפדה משתנה בפועל. היהדות הרפורמית רואה בכך בחירה אישית; משפחות רבות שומרות רק חלק מן הכללים, למשל אינן מערבבות בשר וחלב בסעודה אחת אך אינן מפרידות את הכלים.
כיור, מדיח כלים, תנור ומיקרוגל
כיור: במידת האפשר יש במשקי בית מסורתיים שני כיורים. אחרת אין שוטפים כלים ישירות בכיור אלא בקערות או על מתקנים נפרדים, המיועדים לבשרי ולחלבי.
מדיח כלים: השאלה אם מותר לשטוף כלים בשריים וחלביים במדיח אחד (בהפעלות נפרדות) שנויה במחלוקת בין פוסקי זמננו. הנוהג האורתודוקסי המקובל הוא להחזיק שני מדיחים או לייחד את המדיח לסוג אחד בלבד.
תנור ומיקרוגל: מאחר שמחממים בהם מזון ונוצר בהם אדים, בבתים רבים יש שני תנורים, או שמייחדים את התנור לסוג אחד ואופים מאכל מן הסוג השני כשהוא מכוסה (בכיסוי כפול). הדין דומה במיקרוגל. הפרטים לגבי זמן ההמתנה ואופן ניקוי התנור משתנים מרב לרב.
הכיריים משותפות בדרך כלל; מנקים את המבערים בין שימוש לשימוש, ואין מעמידים סירים זה ליד זה במקום שבו הם עלולים להתיז זה על זה. גם השולחן מובחן בין סעודה חלבית לבשרית במפה או במפיות שונות.
חומרים והכשרת כלים
הבסיס המקראי להכשרת כלים הוא הציווי שאחרי המלחמה במדין: “כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש”, ומה שאינו בא באש – יעבירו במים. התלמוד והפוסקים לומדים מכך את העיקרון “כבולעו כך פולטו”: הכלי מוכשר באותה דרך שבה בלע את הטעם.2
הגעלה (הַגְעָלָה) היא הטבלת כלי מתכת נקי במים רותחים; היא מתאימה לכלים שבלעו טעם דרך נוזל (סירים, סכו״ם). ליבון (לִבּוּן) הוא חימום עד ליבון; הוא נדרש לכלים שהשתמשו בהם ישירות על האש בלי נוזל (גריל, תבנית אפייה). לפי הפוסקים הכלי צריך להיות תחילה נקי היטב, וככלל לא בשימוש במשך 24 שעות.3,4
קרמיקה, פורצלן וכלי אבן (כלי חרס, כלי חרס) לעולם אינם פולטים לגמרי את הטעם הבלוע לפי ההלכה, ולכן אי אפשר להכשירם. המקור הוא הפסוק על כלי החרס שבושל בו קורבן וחייב להישבר.5
זכוכית: לפי השולחן ערוך (המנהג הספרדי) זכוכית אינה בולעת טעם ודי בשטיפתה. לפי הרמ״א (המנהג האשכנזי) אי אפשר להכשיר זכוכית, בייחוד לפסח. בנוהג היומיומי משקי בית אשכנזיים רבים מתייחסים למערכת כוסות אחת בדרכים שונות; ההכרעה בידי הרב המקומי.6
פלסטיק, טפלון, אמייל ומכשירי חשמל הם שאלות מודרניות שהפוסקים הקדומים אינם עונים עליהן ישירות. פוסקי זמננו חלוקים בשאלה אם וכיצד אפשר להכשירם; רבנים אורתודוקסים רבים אינם רואים אפשרות להכשיר משטחים נגד הדבקה.
טבילת כלים חדשים
לפי ההלכה, כלי סעודה חדשים שיוצרו בידי נכרי או נקנו ממנו מוטבלים במקווה לפני השימוש הראשון (טבילת כלים, טְבִילַת כֵּלִים). התלמוד לומד חובה זו מאותה פרשה בספר במדבר שממנה נלמדת הכשרת הכלים.7,8,9
לפי הפוסקים החובה חלה על כלי מתכת וזכוכית הבאים במגע עם מזון; בנוהג האורתודוקסי מברכים על כלי מתכת על טבילת כלי. לגבי פורצלן, קרמיקה ופלסטיק הנוהג משתנה ונעשה לפי הוראת הרב.9
בקהילות רבות יש מקווה קטן מיוחד לכלים (מקווה כלים). את הכלי מטבילים כולו, בלי מדבקות או אריזה. קהילות קונסרבטיביות/מסורתיות ורפורמיות מקיימות מנהג זה לעיתים רחוקות יותר.
כשקורית טעות
טעויות קורות גם במשקי בית זהירים: כף בשרית ברוטב חלבי, טיפת חלב בסיר בשרי. העצה המסורתית פשוטה: לא לזרוק דבר ולא להכשיר באופן עיוור, להניח בצד את המאכל ואת הכלי ולשאול רב. התשובה תלויה בשאלה אם הדברים היו חמים או צוננים, מה הייתה הכמות והאם השתמשו בכלי ב־24 השעות האחרונות.
אחד העקרונות שהרב עובד איתם הוא ביטול בשישים (בִּטּוּל בְּשִׁשִּׁים): תערובת אסורה שנפלה לתבשיל שלא במתכוון ונפחה אינו עולה על אחד חלקי שישים מן הכול נחשבת, בתנאים מסוימים, בטלה. העיקרון אינו חל אם התערובת הוספה בכוונה, ויש לו יוצאים מן הכלל רבים; לכן אין זה כלל שמפעילים לבד.10
האפשרות להכשיר כלי שנפגע תלויה בחומר שלו (ראו לעיל). בנוהג האורתודוקסי כלי קרמיקה נזרק בדרך כלל במקרה כזה, ואילו כלי מתכת מוכשר לעיתים קרובות.
אורח בבית כשר
מי שמבקר בבית כשר אינו צריך להכיר את הכללים; די לכבד את העובדה שלמטבח יש סדר משלו. הדרך הבטוחה ביותר היא לא להכניס למטבח אוכל משלכם, לא לקחת כלים מן הארונות בלי לשאול, ולשאול מה הולך לאן לפני שעוזרים בשטיפת הכלים.
מתנות: המארח בדרך כלל אינו יכול להשתמש באוכל ביתי ממטבח לא כשר, גם אם הוכן מן המרכיבים “הנכונים”. בחירות טובות הן פרחים, מתנה שאינה מזון, או מזון ארוז או יין עם תעודת כשרות (הכשר) שהמארח מקבל – ראו השגחה והכשר ו־יין, פת ובישול. במקרה של ספק שאלו מראש.
אחרי סעודה בשרית מארחים בדרך כלל אינם מציעים קינוח חלבי או קפה עם חלב; העניין הוא שמירה על זמן ההמתנה, לא חוסר הכנסת אורחים. בשבת בית מסורתי שומר על הגבלות נוספות (למשל אין מדליקים מכשירים חשמליים), ראו שבת.
אם אורח השומר כשרות מבקר אצל מי שאינו שומר, מקובל לומר מראש בגלוי מה הוא יכול לאכול (למשל פירות, מוצרים ארוזים, אוכל בכלים חד־פעמיים). הסדרים כאלה רגילים בסביבה יהודית ואינם נחשבים לא מנומסים.
שאלות נפוצות
האם מותר להביא אוכל משלי לבית כשר?
עדיף לשאול קודם. אוכל ממטבח לא כשר או בכלי לא כשר בדרך כלל אי אפשר לחמם בתנור של המארח או להגיש בכליו. מוצרים ארוזים עם תעודת כשרות בדרך כלל בסדר.
האם זכוכית היא בשרית או חלבית?
לפי השולחן ערוך זכוכית אינה בולעת טעם, ולכן במנהג הספרדי משתמשים בה לעיתים קרובות לשניהם. המנהג האשכנזי בעקבות הרמ״א מחמיר יותר. כל משק בית נוהג לפי הרב שלו.⁂ לאימות
האם אפשר להכשיר פורצלן או קרמיקה?
לפי ההלכה, בדרך כלל לא, משום שכלי חרס לעולם אינו פולט לגמרי את הטעם הבלוע. כלי מתכת אפשר בדרך כלל להכשיר (הגעלה, ליבון).
האם חובה להטביל כלים חדשים במקווה?
בנוהג האורתודוקסי כן, לגבי כלי סעודה ממתכת או מזכוכית שיוצרו בידי נכרי או נקנו ממנו. לגבי חומרים אחרים הנוהג משתנה. הקהילה היהודית יכולה לומר לכם היכן יש מקווה כלים.
כף בשרית נפלה למרק חלבי. מה עכשיו?
אל תזרקו ואל תכשירו דבר; הניחו בצד את המרק ואת הכף ושאלו רב. התוצאה תלויה בטמפרטורה, בכמות ובנסיבות נוספות; אחד העקרונות הנשקלים הוא ביטול בשישים.
מקורות
מקורות ראשוניים
- 1Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 87–97 text ↗
- 2Numbers, 31:21–23 text ↗
- 3Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 121 text ↗
- 4Shulchan Arukh, Orach Chayim, 451 text ↗
- 5Leviticus, 6:21 text ↗
- 6Shulchan Arukh, Orach Chayim, 451:26 text ↗
- 7Numbers, 31:23 text ↗
- 8Babylonian Talmud, Avodah Zarah, 75b text ↗
- 9Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 120 text ↗
- 10Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, 98 text ↗



